top of page
  • תמונת הסופר/תד"ר הילה שרון-דוד

אני, הגוף והנפש: שינויים של תחילת היריון

עודכן: 23 בפבר׳ 2023

זכורה לי היטב התחושה האופורית של תחילת ההיריון הראשון שלי. תחושת הנס שנפלה בחלקי להפוך להיות אמא... ויחד עם זאת, זכורות לי היטב גם אינספור השאלות שעלו... ומה קורה לי עכשיו? ומה יקרה לי עכשיו.... בגוף, בנפש, ברגש.... השאלות הלכו והתחזקו כשהתחלתי לראות (באופן מהיר יחסית) שהגוף שלי הולך ומשתנה כבר מהחודש הראשון במהירות מסחררת... עבורי, במשקל יחסית קבוע מהצבא ומבנה גוף רזה ואתלטי, כל קילו היווה סוג של איום, כן איום של ממש, על עצמי, על הזהות שלי. אין לי דרך לייפות את התחושות שהרגשתי ואני גם לא אנסה לייפות כי אולי יהיו כמה נשים שיוכלו להזדהות עם התחושות שחוויתי ומבחינתי זה שווה את המילים. התכוננו- גילויים כנים וחשופים בכתבה הבאה.


השקילות במרפאה

חיכיתי מאוד להיריון שלי והייתי מכוונת אליו נפשית ורגשית, ולכן כשהמתנה הגיעה, לא הייתה שמחה ומאושרת ממני. באופן דיי מהיר, כבר בשבועות הראשונים להיריון, החלה אצלי עלייה יחסית מהירה במשקל שהתבטאה בהתעגלות האגן וקושי דיי מהיר לסגור את הסקיני ג'ינס שבארון- והיו לא מעט כאלו. בתוך האושר האוטופי, התחלתי להרגיש כיווץ פנימי ובעיקר בלבול אל מול השינויים המהירים והלא-צפויים. אליהם- לא התכוננתי. את ההיריון הראשון שלי עברתי בארה"ב. כל השירותים ניתנים באותה המרפאה ועם אותם אחות ורופא מלווים לאורך כל ההיריון (ברכה אמיתית והמלצה למערכת הבריאות בישראל). זכור לי היטב הביקור הראשון שלי במרפאה כשאני בשבוע 10 להיריון- חיכיתי לביקור מאוד- סוףסוף קצת יותר וודאות. ואז החלה סדרת שאלות שלוותה בבקשה שאעלה למשקל. עליתי למשקל עם חרדה קלה- ובמבחן המציאות, החרדה שלי היתרגמה לבכי של ממש. כבר אחרי 10 שבועות להיריון עליתי 4 ק"ג.



הרגשתי מרומה

הרי כולם אמרו לי שבחודשיים הראשונים לא עולים במשקל בכלל ואפילו יורדים- אז מה קורה לגוף שלי? איפה אני לא בסדר? האם חשקי הגלידה והצורך למתן את הבחילות עם נשנושים תכופים כבר עשו את שלהם? ואם ככה זה מתחיל אז לאן אני עוד אגיע? לאן אני הולכת ונעלמת...? איזו שאלה קשה ומוזרה, אך זו שאלה שמשקפת את האמת שהרגשתי- שאם הגוף שלי משתנה והצורה המוכרת והדקיקה שלי הולכת ונשכחת, אז גם אני נעלמת יחד איתה.... חששתי באמת והבעתי את החששות בפני הבן זוג שלי.... ועם כל התמיכה שבעולם, זו הייתה ההתמודדות שלי ותחילת המסע שלי אל מול מה שחשבתי שהבנתי, אך הסתבר שלא כל כך- משמעות דימוי גוף האישה.


פער בין הגלוי לסמוי

מסע ההתמודדות עם הגוף המשתנה פוגש כל אישה. מה שעשוי לעזור בתקופה הזו הם ידע ומודעות למה שקורה בגוף- מבפנים ומבחוץ. עם ההפריה בתחילת ההיריון, מתחילים שינויים בקצב מסחרר שמשפיעים עלינו מבפנים ומבחוץ- אך בתחילת ההיריון אנו חשות בעיקר את מה שקורה בפנים מבלי שיש לכך "תוקף" ויזואלי. במקום הזה בדיוק עלולות לעלות תחושות של קושי ובלבול אל מול עצמך ואף מול הסביבה. מחד, את עשויה להבין שאת בהיריון אך עדיין לצפות מעצמך להמשיך כרגיל כי "כלום לא קורה" כשבעצם קורה המון! ואל מול הסביבה שברובה הגדול אין לה שמץ של מושג מה את עוברת, ובואי- את עוברת טרנספורמציה מדהימה שתלך ותתהווה בחודשים בקרובים וצפויה לטלטל את עולמך... כשאנו מכירות בשינויים ומפנימות אותם, יותא קל להתמסר לנסיבות החדשות ולגופנפש המשתנים, גם כשהעין עוד לא רואה את השינויים בבירור.



התרחבות האגן- פינוי מקום לרך הנולד

הרחם מתחיל לגדול משמעותית מתחילת ההיריון ועד סופו ומשפיע על כל אזור הבטן והאגן. על מנת לפנות מקום לרך הנולד מתחילה תזוזה של העצמות (בתחילת ההיריון התזוזה איטית, אך עשויה להיות מורגשת) ושינויים אלו ברמת השלד ישפיעו דיי מהר על הגוף שאנו מכירות. במסגרת השינויים, אפשר להתחיל להבחין שהירכיים מתעגלות והגזרה המוכרת מתחילה לקבל צורה קצת שונה, המשפיעות בתורן על היכולת לסגור את הג'ינס 😊. אני זוכרת היטב את הקושי אל מול הרוכסן שכבר לא נסגר והציפייה שבתחילת ההיריון אמשיך להתהלך באותם בגדים צמודים ומוכרים. ברגע שהפנמתי שהמלתחה צריכה להשתנות לטובת נוחות, שחרור ומותאמות לגופי המשתנה והגדל, כך היה לי קל יותר. אמאל'ה, יוצאת לי בטן

זרימת הדם לרחם עולה פי 10 מתחילת ההיריון עד סופו. החל משבוע 12 לערך, הרחם מתחיל לצאת מהאגן לכיוון קדמת הבטן ואז ניתן להבחין בבטן מבצבצת קדימה, ובפרט אצל נשים בעלות מבנה גוף רזה. יציאת הבטן יכולה להביא איתה תחושות שונות- שמחה ועונג על ה"תוקף" הויזואלי שמתקבל להיריון- הרי הבטן היא סימבול האישה ההריונית, המעבר לאימהות. ויחד עם זאת עשוי לעלות תסכול, פחד ואף כאב אל מול הגוף הלא מוכר. יש אף נשים שמתארות תחושת זרות וניכור אל מול גופן המשתנה מתחילת ההיריון עד סופו. תחושות אלו עשויות לאפיין במיוחד אישה בהיריון ראשון, ובמיוחד נשים שגופן הפך לחלק מהדימוי העצמי שלהן (דבר שעשוי לאפיין נשים המורגלות בגוף רזה, חטוב, ו/או אתלטי, ואולי גם נשים אחרות שאוהבות את גופן כמו שהוא).


לשאול את השאלות החשובות

אל מול התסכול עולה בשורה חשובה. למרות שהתחושות מול הגוף המשתנה יכולות להיות מורכבות, התגובות בהן נבחין אל מול השינויים יכולות להוות פתח לעבודה אישית מעצימה ואבן דרך בהתפתחותך לאישה עצמאית, חזקה שמכילה את עצמה בגמישות. במקומות המורכסים, את יכולה לשאול את עצמך (וכדאי לתעד את התחושות או המחשבות שעולות בתגובה):

- מה אני מרגישה את מול גופי המשתנה?

- איך הבטן הגדלה גורמת לי להרגיש?

- מה הרגשות האלו מספרים לי?

- מה הגוף החדש שלי מספר עליי?

- מה עולה בי כשאני מתבוננת בגופי במראה?




השאלות הללו יכולות להניב תשובות שונות וכל תשובה היא לגיטימית. הקשיבי לרחשי ליבך, ראי מה גופך מספר לך.... איפה השינויים מעלים אצלי קושי, איפה הם מעלים שמחה. במקומות שבהם עולים רגשות כמו תסכול, כאב עצב, אפשרי להם להיות. יש להם תפקיד חשוב במסע שלך אל מול האישה שאת הופכת להיות ובמיוחד בעיצוב הדרך שלך להיותך אישה שהאהבה העצמית וההגדרה של מהותך איננה תלויה בדבר, מלבד היופי המופלא שקיים בך- מבפנים.


תחושות גוף חדשות

לצד השינויים הרבים שהגוף עובר בכלל מערכות הגוף- ההורמונאלית, העיכול, הנשימה, העור וכו', מתרחשות תחושות, מיחושים ואולי גם כאבים חדשים ובלתי מוכרים. כל אלו הם חלק ממסע ההיריון, ובהיריון ראשון (ואולי גם בבאים) התחושות יכולות להציף לא מעט אתגרים. בפרט, השינויים ההורמונאליים המתחוללים בסערה מתחילת ההיריון יכולים להביא לשינויים עצומים בתפישת העצמי, בסדרי העדיפויות ובהתבוננות שלך על עצמך, על סביבתך ועל העולם וכל זה לצד עייפות מצטברת שמכינה אותך לקראת אימהות חסרת שינה (לפחות בהתחלה ואז זה ישתפר...).


אנחנו משתנות, וההשתנות הזו היא חלק ממסע ארוך שרק מתחיל. למעשה, אני טוענת מאז לידת בני הבכור שהיריון נמשך למעשה שנתיים... שזה למעשה הזמן שבו הגוף עובר גם היריון וגם שיקום פיזי והורמונאלי לאחר הלידה. על הרבה היבטים אין לנו שליטה, אך על הגישה לשינויים אכן יש לנו. זה הזמן לתת מקום לקשיים שעולים מול השינויים- הם קיימים ונוכחים, אך שימי לב האם הם הקושי מנהל אותך, או שאת מכירה בקושי ומניחה לו להיות, מבלי להיות מופעלת על פיו. זוהי עבודה. וזה לא קורה ביום אחד, ולפעמים גם לא בהיריון אחד...


כל אישה והחוויה שלה

למרות שהשינויים המתוארים (ויש עוד מלא שקצרה היריעה מלהרחיב בכתבה זו) הם רווחת כלל הנשים המתעברות, אך כל תהליך גופנפש שתעברי במהלך ההיריון עשוי להיות ייחודי לך ובשיחה מול החברות את עשויה להרגיש שאין לך מושג על מה הן מדברות או ההיפך בתיאור חוויות ההיריון. עבור אחת- זוהי התקופה בה היא חשה "היפה ביותר" ועבור אחרת זו התקופה המחוצ'קנת והפחות זוהרת בחייה. זוהי החוויה שלך- קבלי אותה כמו שהיא, אין מקום להשוואות כי העובר המתפתח מביא אלייך חוויה מיוחדת במינה, והאמת היא- שכנראה זו בדיוק החוויה שאת צריכה לעבור.


לעזור לגוף לעבור את השינויים

ההיריון הוא הזדמנות עבורך כאישה לגדול, לצמוח ולהתפתח. באמצעות מתן מקום לתהליכי התבוננות פנימה כך נוכל להרוויח מהתהליך. לצד זאת, יש "עזרים" חיצוניים שיסייעו לך לעבור את התהליכים החיצוניים והפנימיים באופן מיטיב עבורך. שיחות עם בן הזוג, חברים וחברות, אנשי מקצוע, אימוץ מדיטציות לתמיכה בהיריון ובגוף המשתנה ובפרט- פעילות גופנית יוכלו לעזור לך לעבור את המורכבות באהבה ומתוך הלך רוח של צמיחה. ככל שנתמיד בתנועה במהלך ההיריון ונעניק לגוף את התנאים להתרחבות והתעגלות מיטיבה (עליהם ארחיב בכתבה הבאה) כך למעשה נקל על עצמינו בתהליך השינוי. התנועה שלך לפני ובמהלך ההיריון (ובהתאמה לאופי ההיריון) עשויה להיות עוגן במסע השינוי שאת עוברת ולבסס את תחושת השליטה אל מול כל השינויים המורכבים והתחושות החדשות.

צפי לעוד כתבות בנושא :)




הכתבה עזרה לך? עלו מחשבות או שאלות? את מוזמנת לפנות אליי בפרטי או לרשום תגובה.


ד"ר הילה שרון-דוד

מומחית בתהליכי שינוי התנהגותי

פסיכולוגית פעילות גופנית וספורט

מלווה נשים בתהליכי היריון ולידה למציאת איזון פנימי וגופני




פוסטים קשורים

הצג הכול

1件のコメント

5つ星のうち0と評価されています。
まだ評価がありません

評価を追加
ゲスト
2023年2月24日
5つ星のうち5と評価されています。

מעניין מאוד תודה 😃

いいね!
bottom of page