_edited.png)
בשתי הכתבות הראשונות של "אמא לא חוזרת לעבודה" (חלק א', חלק ב') שיתפתי בבחירה להישאר בבית עם הבת השנייה שלי אחרי גיל שנה ולא לשלוח לגן, למרות, ולצד, היותי אשת קריירה, שנהנית ממה שהיא עושה. אחד הדברים שעודדו אותי להאריך את "חופשת הלידה" או יותר נכון- עשיית לידה (כי אין באמת רגע דל, נכון?!) זה קהילת האימהות שנוצרה והתהוותה סביבי ובעיקר התמיכה שקיבלתי מסביב (וגם המקומות בהם לא קיבלתי תמיכה כזו). בואו נדבר רגע על החשיבות של מעגלי תמיכה ואיך אפשר ליצור קהילת אימהות בחיים המודרניים. כי שבט אימהות- הוא הרבה פעמים הסוד שיסייע לך להישאר עוד קצת עם הקטנים.ות בבית במידה ובזה חשקה נפשך.
אמא לא חוזרת לעבודה- וצריכה תמיכה
את המשמעות של תמיכה אחרי הלידה הבנתי דווקא ממקום של חוסר. כשילדתי את הבן שלי (דילן) בארה"ב בשנת קורונה, המשפחות שלנו לא יכלו להגיע בגלל הסגרים ומניעת המעברים בין ארצות. כך, עברתי את שלבי ההיריון, הלידה ודריסת הרגל שלי באימהות לגמרי לבד- ללא אימהות או חברות שילמדו אותי איך מקלחים, מחליפים חיתול, שיכינו לי סירי אוכל או פשוט יהיו שם לחזק. מי שכן היו- מלאכיות של בית היולדות, תמכו ועזרו לנו מאוד ואני זוכרת כמה היה לי קשה לעזוב את בית היולדות ולחזור הביתה (לאחר ניתוח קיסרי חירום- לקריאה על לידה טבעית אחרי קיסרי חירום- צפי לכתבה הבאה). למרות ירח הדבש הראשוני בבית, הקשיים בדמותם של גזים, אי שקט ולילות טרופי שינה, לא איחרו לבוא. תחת המציאות הזו, והבדידות, אספתי כל גורם תמיכה שיכולתי. שיחות זום עם חברות שלא מזמן ילדו וכאלו שגם לא. הדרכות בתשלום מיועצות לסוגיהן (חלקן התאימו לנו וחלקן לא, אבל אין ספק שזה עבר לביטחון), ספרים, סרטונים של נשות מקצוע ובעיקר... שיחות טלפון ארוכות עם אמא. זה לא תמיד עזר.
אחרי 8 חודשים הגענו להחלטה המכוננת- עוזבים את ארה"ב וחוזרים לישראל. אני דיי בטוחה שהחוסר שהרגשנו בקהילה עוטפת מסביב תוך כדי תחילת דרכי באימהות- הייתה גורם מכרע בהחלטה לחזור לשורשים.
ההחלטה הטובה ביותר שעשיתי. התחזקה בי ההבנה שבלי תמיכה בהורות- זה פשוט לא נועד לקרות. אבל רק לאחר לידת הבת השנייה שלי הבנתי, שבכלל נועדנו לחיות בשבט. איך יוצרים שבט אימהות בחופשת הלידה?
אנחנו יצורים יונקים- התלות טבועה בנו מיום היווצרותינו. הזנת האם את התינוק כבר בבטן דרך חבל הטבור מעידה על הסינרגיה האנושית בין אדם לאדם. אנחנו מחוברים. מחוברות. לא קלישאה- פיזיולוגיה.
שבט אימהות במערב, יש דבר כזה?
למעשה, הפעם הראשונה שחוויתי חופשת לידה היתה לאחר לידת בתי. בתל אביב, ישראל. תוך כדי חופשת הלידה (לא מייד, אלא כשקצת התפתחה ויצאנו מתקופת ה"רחם"), התחלתי לאתר, בעידודה של עיריית תל אביב (תודה לדיגיטף), פעילויות שאני יכולה לעשות כדי להתאוורר עם הבייבי, ללמוד, ולהתחבר איתה. המשמעות של הפעילויות האלו הייתה גם מפגש עם נשים, אימהות, שנמצאות בסטטוס דיי דומה לשלי. בכל פעילות נוצרו ונטוו מעצמן שיחות וחברויות. יכולתי להתייעץ, לשתף, מה שקורה גם היום כשאנחנו יחד בגן עם אמא.
הדבר הכי מדהים במפגש עם האימהות היה כמות המידע שיצרה המון הקלות על חיינו. כל אחת בתורה שיתפה בטבעיות על דברים שתומכים בה אל מול בעיות שהעלתה אמא אחרת. קיבלתי משנה תוקף להמון מהחוויות, תסכולים, מכאובים, שאני חווה כאמא לשני ילדים ובכלל. המפגשים והפעילויות הפכו לעוגן עבורו- בעיקר בגלל תחושת התוקף וההנאה מהמפגש עם האימהות האחרות.
מעגלי התמיכה הללו, לצד החיבור שנוצר עם מון בתי השנייה, וההבנה שרבות מהאימהות בוחרות להישאר יחד עם התינוק.ת בבית לפחות לעוד מספר חודשים- עודדו את ההחלטה שלי - אמא לא חוזרת לעבודה כל כך מהר.
פתאום שאלתי את עצמי "למה אני ממהרת להכניס לגן?" הרי זה לא הרגיש לי נכון. יכולתי להיות עם עצמי בהתלבטות הזו ובכל זאת לשים בגן, הרי כך עשיתי עם הבן הגדול. אבל התוקף העצום שקיבלתי מאימהות נוספות סביבי במהלך חופשת הלידה עזרו לי להתחבר לקול הפנימי שלי ולהתחזק כאמא שבוחרת.
נשים בשבטים לא נושאות לבד בנטל
האימהות מעוררת זיכרונות קדומים. אפילו קולקטיביים ומעלה הרבה פעמים את השאלה- "איך נכון לחיות את חיי המשפחה האלו?" ואיך נכון לחיות אותם בעולם שלנו, ואיך נכון עבורי ועבור המשפחה שלי לחיות. אז בינתיים, לא עברנו לחיות בקומונה. יחד עם זאת, בגלל הבחירה כרגע להישאר בבית עם הקטנה שלי שלוש פעמים בשבוע אנחנו נפגשות במסגרת "גן עם אמא". שם יש עוד אימהות מלבד הגננת המפעילה שכל אחת מהן היא עוד עוגן עבור הבת שלי. זה כמובן לא מפגש רק עבור התינוקות/ פעוטות. זהו מפגש עבורינו. השהות המשותפת של אימהות יחד היא לא דבר חדש. בשבטים קדומים ואפילו שבטים הקיימים כיום בדרום אמריקה ואפריקה, גידול ילדים הוא דבר משותף. לא רק לאמא ואבא. משותף לשבט אימהות. יש לתינוקות מספר מרובה של מטפלות- כלומר מענה מרובה לצרכיו. יש נשים נוספות שאפילו יניקו עבורך את התינוק, יישאו אותו עליהן אם צריך, הטיפול הוא משותף.כך, אמא לא נושאת בנטל לבדה. ולפרוגרסיבים שבינינו- גם אמא ואבא לא נושאים בנטל לבדם.
המהפכה החקלאית יצרה פיצול איש ואישה לתא משפחתי משלהם. התקבצנו בדירות נפרדות, במרחק פיזי, שיצר מרחק רגשי. אבל האם כך נועדנו לחיות? הרי זהו הבסיס ליצירת מיקור החוץ שבהורות. אנו מפקידים את ילדינו בידיהן של מטפלות אחרות כי אמא ואבא לא מצליחים לשאת לבד בנטל.
אז נכון, אנחנו בעידן מודרני וחזרה לחיי השבט לא בהכרח נכונה או אפשרית. זוהי עשויה להישמע אופציה אוטופית אבל אנחנו כבר לא בעידן של גבר אחד ומספר נשים בהרמון. יחד עם זאת, זה מעורר מחשבה- איך בעידן החדש אנחנו יכולים ליצור תרבות יותר קהילתית. ואם זו לא הייתה מטרת מגפת הקורונה, אז אין לי מושג למה היא הייתה כאן. האם באמת כל משפחה צריכה לחיות ולהסתדר לבדה?
כשהסבתא על הספה בסלון
זוכרות את הבדיחה הזו על הסבתא בסלון ברוב הבתים הרוסיים? תמיד נמצא אותה שם על הספה. אז היום אני חושבת על זה ואומרת וואלה, זו לא בדיחה. זה סטארט-אפ. בתרבות הרוסית נהוג שהסבא והסבתא נשארים לגור עם המשפחה ועוזרים לגדל את הילדים. וגם בסינגפור: המדינה מסבסדת מגורים לסבא סבתא לגור ליד הילדים שלהם, כדי שיעזרו לגדל תינוקות. למה? כי ממצאים מראים שתמיכה ועזרה מהסבתא והסבא מעלים את איכות החיים להורים, לילדים ולסבים. זהו למעשה שימור של התנהגות שבטית- תמיכה משפחתית בין דורית שמטרתה להקל על הנטל.
דוגמאות להתנהגות קהילתית מודרנית
ואם את לא מתכוונת לעבור לקומונה או להעביר את אמא ואבא שלך אלייך לסלון בקרוב, מה עוד יכול לתמוך בך בגידול הילדים ובבחירה להישאר בבית (תוך כדי שילוב עשיה נוספת או ללא)?
פעילויות משותפות לאימהות בחופשת הלידה- כאמור, חפשי לך סדנאות, פעילויות דברים שבמהלכן תוכלי לפגוש אימהות בסיטואציה דומה ולהתחזק דרך החיבור עמן.
לגייס את הסבתות וכל מי שאפשר- פעם דודה שלי אמרה לי משפט שרק היום אני מבינה את חוכמתו "תאספי לך כמה שיותר אימהות". ובכן, ללא עזרה ותמיכה ההורות הופכת למשימה קשה מנשוא. ככל שיקיפו אותך נשים שיוכלו לסייע לך במשימות האימהות, ואפילו לבסס ביטחון והיקשרות בדמויות אלו בקרב ילדייך, כך תרגישי שאת יכולה לאזן בין האימהות לבין עשייה יותר בקלות ואולי אפילו להכניס בין לבין רגעי נשימה לעצמך.
קבוצות תמיכה וירטואליות לאימהות- אחד היתרונות של עידן האינטרנט ושפע הרשתות החברתיות זה שהולכות ומתהוות קהילות וירטואליות שהן למעשה ההוויה הקהילתית החדשה- קבוצות כמו URBAN MOMS בפייסבוק וקבוצות וואטס אפ לאימהות בשכונות שונות בתל אביב מהוות מקור מידע אדיר לקבלת מידע, חיזוק ותוקף, תמיכה רגשית ואפילו תמיכה לוגיסטית על ידי מסירת פרטי לבוש וציוד לאימהות על פי צורך (ראי קבוצת וואטס אפ "אימהות לא אוגרות").
נשים מבשלות ליולדות "סירי לידה"- עוד דוגמא להתנהגות שבטית זה דאגה אינסטרומנטלית והזנת נשים אחרות באמצעות בישול סירים ליולדת אחרי לידה- ומי מאיתנו לא חיכתה שיגיע לה איזה סיר קוסקוס חם בימים הראשונים אחרי לידה (או קובה?!)
ארונות עירוניים - מכירות את התופעה החדשה הזו? העירייה מייצרת מקומות אחסון בגינות קהילתיות בהם השכנים יכולים לתרום חפצים ובגדים שאינם בשימוש. זוהי דוגמא להתנהגות קהילתית תומכת שכן היא עשויה לחסוך כסף ואנרגיה רבים כאשר אמא מוצאת בארון הקהילתי בדיוק את בגדי החורף שהיא צריכה לילד שגדל במידה.
מעגלי נשים בגינות - אחד הדברים שמתהווים מעצמם זה מפגש בין אימהות שגרות בקרבת מקום בגינה ציבורית, שם כמו שאימהות נוהגות לעשות - מתחילות להחליף מידע, לשתף ושוב- נוצר מעגל קהילתי שמסייע בתמיכה רגשית שאמא כה צריכה.
גן עם אמא- אם בחרת לא לחזור לעבודה לאחר תקופה בחופשת הלידה, או לשלב את העשייה עם גידול הילד.ה בבית, גן עם אמא זו דוגמא מצוינת לתמיכה שאת יכולה לקבל מ"שבט" של אימהות שעשו בחירה דומה. ההתכנסות המשותפת במסגרת אחת מייצרת תחושת קהילתיות שעוזרת לתחושת ביטחון וסיפוק גבוהות במיוחד.
קהילתיות עירנית – בעקבות השיתופים ברשת החברתית וקהילות האימהות הוירטואליות, נוצרה תופעה חדשה- אמהות שפוקחות עיניים ומדווחות בקבוצות לגבי התנהגויות לא הולמות/ לא בטיחותיות/ לא אחראיות/ מסוכנות בין מטפלות לילדים שהן שומרות עליהם. קהילתיות כזו מגבירה את הביטחון מאוד גם במידה ובחרת לשלב עבודה ולהשאיר את התינוק.ת עם מטפלת למספר ימים בשבוע.
כל ההתנהגויות הקהילתיות הללו יכולות לתמוך בהחלטה שלך להישאר בבית וכמובן לשלב עשייה נוספת במידת האפשר (ראי עוד על שילוב של עשייה תוך כדי חופשת הלידה בכתבה הקודמת).
נשארתי בבית, מתי הגיע הזמן לחזור לעבודה?
אחד הדברים שהכי היה לי מורכב איתם היה עצם הרעיון של "לחזור לעבודה". כלומר, האם משהו נגמר, סיימתי להיות אמא, ועכשיו אני יכולה לחזור לעבודה? הרי ברור שלא. מכאן נולדה התחושה שלי שאני רוצה ליצור שילוב ולא מיקור חוץ של האימהות שלי. ובכל זאת, במידה וחינוך ביתי איננה האפשרות שבה אבחר, והבחירה שלי היא כן להכניס את הבת שלי לגן, מציאת מסגרת נכונה ומתאימה עבורה היא בהחלט דבר חשוב. וגם, לשאול שאלות שיעזרו לי להתמיד בשילוב.... למשל:
עד איזו שעה ארצה שהילדים שלי יהיו במסגרת?
איך אני בכל זאת שומרת על משרה גמישה? (כאן נכנסת היצירתיות באימהות, האפשרות לייצר עבודה מהבית, לעבוד בשעה שהילדים ישנים וכו')
כשאני עם הילדים, איזו אמא אני בוחרת להיות?
איך אני לוקחת מיומנויות שרכשתי באימהות (ניהול משא ומתן, קבלת החלטות, הצגת גבולות, הקשבה פעילה) ומיישמת בעבודה שלי?
יש כמובן מגוון רחב של שיקולים שישפיעו על ההחלטה שלך להישאר בבית או לחזור לעבודה, או- לראות את הגם וגם. במסע שלי- שמתהווה וממשיך ואיננו מסופר מנקודת מבט רחוקה- אלא תוך כדי תנועה. אני מוצאת שהיכולת לשלב את העשיה עם האימהות היא המפתח של כל הדברים כולם. ושאני בוחרת לשים כרגע את האימהות והמשפחה במקום הראשון. מזל שהשבט שמקיף אותי- תומך בבחירה שלי.
מתלבטת לגבי הבחירה להישאר בבית כאמא? לא מצליחה לאזן בית-עבודה-זמן לעצמך?
מוזמנת להתלבט איתי וליצור קשר
ד"ר הילה שרון דוד
מפתחת שיטת גופרגש להעצמה אישית
מומחית בפסיכולוגיה של ספורט ושינוי התנהגותי
מדריכת הורים ומעצימה אימהות
מרתק, תודה