_edited.png)
את בטח כאן אם גם את שואלת את עצמך איך במציאות המטורפת הזו של עבודה, ילדים, צורך להביא כסף הביתה, להגשים את עצמך, לשמור על הזוגיות- איך בתוך כל זה אני יכולה להישאר יותר באימהות ופחות במרדף. את כאן כי את יותר שואלת מאשר יודעת. ואם את כאן אני רוצה להאמין שקראת את חלק א' בסדרת הכתבות "אמא לא חוזרת לעבודה". בחלק הראשון חלקתי את המחשבות וההבנות שהובילו אותי לבחירה לשלב בין האימהות לבין העבודה תוך כדי שאני משאירה את מון בתי הקטנה בת השנה איתי בבית ו"לא חוזרת לעבודה" במתכונת מלאה. הבחירה הזו לא הייתה קלה, אבל באה ממקום שלם. הנה המשך התובנות ואולי כמה טיפים שיעזרו לך למצוא תשובות אם עולות התלבטויות באשר להארכת "חופשת" הלידה.
אמא לא חוזרת לעבודה- והיא לא לבד
למרות שהרגשתי מוזרה בנוף עם ההחלטה להישאר בבית עוד קצת הבנתי מהר מאוד שאני לא לבד. "חופשת הלידה" שלי בתל אביב עוברת בין גינות ומרכזים קהילתיים בהם אני פוגשת אימהות. אימהות קרייריסטיות ממגוון רחב של תחומים, אבל אולי עם איזו נטייה פנימית לתחומי החינוך והטיפול שמספרות לי על אותן התחושות בדיוק. שמשהו באימהות ביקש מהן להזיז הצידה כמה מהדברים שהיו כל כך חשובים בעבר, ולמצוא את הדרך שלהן להגשמה עצמית תוך כדי שהן מקדישות את עצמן לאימהות, לנוכחות בגידול וטיפול בילדים. ויחד איתן שמעתי את הכיווץ גם אצל אמהות שמדברות על החזרה לעבודה וחוות שאין להן ברירה. תחושת כבדות. כל כך הרבה אימהות שאומרות לי "איזה כיף לך שאת יכולה להישאר איתה עוד בבית". זה גרם לי לשאול, מה קרה לנו?. למה נשים בישראל (ובעוד מדינות מערביות...) ששומעות קריאה פנימית למלא את פונקציית האימהות (שהיא הרבה מעבר לפונקציה) לא יכולות ללכת אחרי קריאה זו?
פמיניסטית שבוחרת באימהות
הסיבה היא כמובן, או אולי בין היתר, בסיסתית-תרבותית.
אחרי שנים של מאבק פמיניסטי של נשים אמיצות עבור זכות בחירה בכל כך הרבה מובנים כמו גם בבחירה האם להיות בבית ולטפל בילדים בלעדית או לצאת לעבודה, אנחנו הרבה פעמים מרגישות צורך להתנצל על זה שאנחנו בוחרות בתפקיד האימהי המסורתי. הרי תפקיד זה, בעיניים פמיניסטיות, מקושר עם חוסר הגשמה עצמית ודיכוי של עולם גברי.
אבל- ויש פה אבל גדול. אותה מהפכה פמיניסטית שהייתה כה הכרחית הובילה אותנו למקום שאנחנו יכולות לבחור. לבחור מה נכון עבורך, מה נכון בשבילי כאמא.
אם יש לי את היכולת לבחור להישאר כרגע בבית ולטפל בילדים במקום ללכת לעבוד ולשלם למישהי אחרת (או מישהו) שיעשו את זה- מה אני בוחרת. אני בחרתי להישאר בבית. העובדה ש-בחרתי- עושה את כל ההבדל. לא הוכרחתי להישאר בבית. אני לא אישה ובגלל זה צריכה להישאר בבית. הלכתי, למדתי, התקדמתי, בחרתי - תודה לאל - עבודה שאני אוהבת וכשהגיעה האימהות, ממקום שלם, ממקום של אוטונומיה (שכל כך חיוני לבריאות הנפשית) בחרתי להישאר עם הקטנה שלי עוד שנה בבית. ולשלב תוך כדי את הדברים שאני אוהבת.
המסר כאן הוא בחירה ותוך כדי ההתמסרות לשאול איך אני תוך כדי מזינה וממלאת את המצברים של עצמי. כדי שהנתינה שלי תהיה מתוך מיכל מלא ולא מיכל ריק.
איך משלבות?
אותה מהפכה פמיניסטית לעיתים רדיקלית, היא זו שהיום, יכולה לאפשר לך ולי כנשים, כאימהות, את הגם וגם. אם בכך תרצי. גם לטפל בילדים בנוכחות (נושא שמצריך כתבה בפני עצמה), וגם להגשים את עצמי, בדרכים שמשתלבות. נשמע אוטופי? שילוב העבודה זה לא רק שילוב עבודה בחיים, אלא איך את מייצרת חיבור בין העשייה לבין הבית שלך. לבין טיפול ביקרים שלך. אופציה כזו למשל היא מה שמכונה היום "גן עם אמא", מקום בו אימהות נפגשות בבית של אמא אחרת או במתחם קהילתי מאורגן ושם הקטקטנות.ים יכולים לשחק כשאנחנו שם, מלוות בקשר עין וחיבוק חם כשהם מתקרבים אלינו בחום וצורך למגע. בין לבין, כשמון שלי נרדמת, אני מוציאה לפטופ וכותבת (כך התחלתי לכתוב את הכתבה הזו שאני מקלידה עכשיו, ואת הקודמת בסדרה). ובהרבה רגעים כאלו כשהיא עליי במנשא או שוכבת בעגלה אני מנסה לנצל את הזמן להמשיך ולפתח את עצמי. וברגעים רבים אחרים אני מנצלת את הזמן להיות במנוחה.
אין ספק שאני לא באותו הקצב
הבחירה להישאר כרגע ברוב שעות היום עם הבת הקטנה בבית משמע שמה שהייתי מספיקה בעבר היום כבר איננו רלוונטי. לא כל עוד בחרתי להישאר איתה בבית. וגם זה מתוך מודעות ובחירה. ברגעים הספורים שיש לי לתעל לעשייה ולהתפתחות האישית שלי אני מנסה לעשות את מה שהכי נכון לי באותו הרגע. מתוך קבלה והבנה שכרגע המרכז שלי זה האימהות. ויש כאן בהחלט וויתור על משהו. בכל בחירה יש וויתור. כרגע בחרתי לעבוד ולעשות מתוך קצב אחר. יותר איטי. פחות עקבי. אני לא יכולה להיות עקבית כמו שהייתי רוצה עם העסק שלי, ולא תמיד מצליחה לעמוד ביעדים. אני מתאימה את היעדים לבחירה שלי. אם יש לי בכל יום מקסימום 1-2 שעות של עבודה אני מנסה לתכנן לי מראש, עד כמה שניתן במה אני רוצה למלא את הזמן.
זה מצריך תיעדוף
כשבחרתי להישאר עם מון בבית זו הייתה בחירה מתוך הקשבה לבטן שלי. אבל גם מתוך החלטה משותפת שהתקבלה עם בן הזוג שלי אותו יכולתי לשתף בתחושות הללו. ניסינו להבין את סך ההוצאות שיש לנו והמשמעות של להישאר עם מון בבית לעומת לשלוח אותה לגן. הבנו שלפחות כרגע נוכל לעמוד בזה. אני ממשיכה בקליניקה להיפגש עם המטופלים הקבועים. זה זמן דיי ארוך שאני לא יוזמת מהלכים שיווקיים, כי אני מבינה מה הקיבולת שלי כרגע. לצאת למהלכים שיווקיים יהיה רק באופן מותאם לכמות השעות השבועיות שהמשכתי להקדיש לקליניקה (בזמן שיש לי עזרה מהסבתות או מבן הזוג). במקביל שימרתי את המשרה האקדמית בשעות הוראה מצומצמות.
זו מציאות חיים שיצרתי עוד לפני שהפכתי לאמא, כשאני זוכרת ששאלתי את עצמי איזו מן אמא אני רוצה להיות. ובחרתי בשלב זה של חיי, כשהם עוד קטנים, להיות במשרות גמישות שיאפשרו לי להיות נוכחת עם הילדים בבית.
לא חוזרת לעבודה - לשנות את חוקי המשחק
ההבנות שאני מציגה כאן משלבות הן את הניסיון האישי שלי כאמא והן את תובנותיהן של נשים אימהות נוספות אשר חלקו איתי את הבחירה כרגע להישאר בבית עם הילדים, תוך כדי שהן משלבות עשייה. למשל, אחת האימהות ב"גן עם אמא" שיטפה אותי שהיא עוסקת בניהול אוטומציות לעסקים ויכולה לבצע את רוב עבודתה מהפלאפון. הלך רוח זה מתאים לנשים עצמאיות וכאלו שיש להן עזרה ותמיכה משפחתית.
אבל, לא רק. גם לנשים יצירתיות שמצליחות לשנות את חוקי המשחק של עצמן. למשל, יש לי חברה שבחרה לפתוח בעצמה גן אחרי שנים של קריירה בהייטק. אותה אמא כמובן שמה את ילדתה איתה בגן ולמעשה באופן זה גם נוכחת באימהות אליה תוך כדי טיפול בעוד ילדים ותוך שהיא תחושה גדולה שהיא מגשימה את עצמה- לדבריה. אמא אחרת עובדת בשיווק דיגיטלי ואת רוב עבודתה עושה כשהקטנטנים נרדמים. חלק מהאימהות הן חד הוריות חלקן בזוגיות.
אין ספק שתמיכה כלכלית מאוד מאוד מסייעת בבחירה של אמא להישאר בבית, אבל אני מוצאת שזהו לא השיקול המרכזי.
חלק מאותן אימהות שדיברתי איתן מגשימות את עצמן על ידי שנרשמו למסגרת לימודים שדרכה הן מרגישות את ההתפתחות האישית והמשך ההגשמה תוך פיתוח הידע שלהן. ועבור רובן ככולן- עצם תחושת ההגשמה נובעת באופן ניכר מהבחירה להיות אמא נוכחת.
אימהות זה דבר קשה, מורכב, לוקח המון המון אנרגיה. אבל גם כל כך נותן. היא מהות היופי שבנתינה. כי נתינה היא אהבה ואם את מצליחה ויכולה ובוחרת להיות שם, באימהות נוכחת- כזו שבה הפלאפון לא מסיח את דעתך או רשימת המטלות הבלתי פוסקת. ואת יכולה לעטוף, לשחק, ובאמת ליהנות מהנוכחות עם האוצר הזה שיצרת, אז זו מהות ההגשמה.
כי כל כך הרבה צדדים יתגלו בך ויוכלו להזין את העשייה שלך בהמשך הדרך- כשהם יגדלו וכבר לא כל כך יצטרכו את אמא לידם- דרך זה שבחרת, להיות בנוכחות באימהות. אז הנה ריכזתי כאן כמה אפשרויות כמה אפשרויות לשלב טיפול בילדים עם התפתחות אישית/ עשייה.
איך משלבות?
לערוך תיעדוף במשימות וליצור תוכנית לניהול זמן- כשתביני שיש לך המון זמן שמתבזבז למשל במסכים, או משימות לא דחופות, תגלי שתאכלס את יכולה לשלב לפחות שעה של עשייה ביום.
לנצל את הזמן כשהן ישנות- כחלק מתכנון הזמן, לבדוק מתי את יכולה לשלב זמני מנוחה לעצמך ומתי את יכולה לנצל את שנת הבוקר או הצהריים כשאלו עוד מתקיימות כדי להמשיך ולהתפתח.
לגייס עזרה במספר ממוקד של זמנים במהלך השבוע- לבדוק מי הם משאבי התמיכה שלך בין אם עבור תשלום ובין אם מבן.ת משפחה יוכל לעזור לך למצוא זמנים להמשיך ולטפח את העשייה.
לשנות את המיינדסט לגבי עשיה- האם להיות בעשייה משמע שאני מרוויחה בדיוק מה שבפנטזיות. או הולכת למשרה נחשקת בהיי טק? או יוצאת בכלל לעבודה? אולי התפתחות אישית ועשייה יכולות לקרות גם מעבר לתפישה הרווחת שלך על מה שזה בעצם אומר עבורך. למשל, את יכולה לגמרי להרגיש את מגשימה את עצמך דרך לימודים ולהירשם לקורס או אונליין או פיזי. או שהאימהות עצמה היא עבורך ההגשמה ומזינה את העשייה שלך אם את אשת חינוך או טיפול
לייצר עבודה שתוכלי לשלב בה את התינוק.ת- אולי תחליטי שמתאים לך בעצמך לפתוח מקום בו תוכלי לשלב את הבן.ת שלך איתך בתוך העשיה כמו גן או חוג שאת מעבירה.
נשים בשבט לא נושאות לבד
אם את בוחרת לא לחזור לעבודה, זיכרי כי היכולת שלך להקיף את עצמך בתמיכה, במיוחד בתמיכה נשית היא קריטית. לבחור באימהות זה מורכב, לבחור בעבודה זה מורכב, לשלב זה מורכב. לצערינו או שמחתינו אנו כבר לא חיות בשבט אימהות גם יחד. ככל שאני גדלה כאמא אם לומר את האמת אני שואלת את עצמי יותר איך אני יכולה לחזור אל חיק השבט. ולכן אולי אני בגן אמא. ולכן אני מאריכה את "חופשת הלידה" ונפגשת עם אימהות שכמוני בדיוק- מרגישות שלא בא להן לוותר על הרגעים הקסומים עם הצאצאים.ות ברגעים הכל כך מתוקים של חייהן.
עצם היכולת ליהנות מהזמן הזה- יש בו איכות מרפאת. וכדי ליהנות כדאי למצוא דרכים בהן את תוכלי להיות מוקפת בעוד אימהות עם תודעה דומה. נשים בשבטים לא נושאות לבד בנטל. בשבטים באיזורי עולם נידחים ולא מערביים יש נשים נוספות שאפילו יניקו עבורך את התינוק, יישאו אותו עליהן אם צריך, הטיפול הוא משותף. יש משמעות אמיתית של הקלה על האמא, על המשפחה, כשחיים יחד בקהילה לעומת חיים אינדיבידואליים- כל משפחה לעצמה, בנפרד.
איך לייצר עבורך שבט אימהות?
ליצור סביבך קהילה זה אחד הדברים הכי חשובים שאת יכולה לעשות לעצמך, למשפחה, לילדייך- כאמא. אז איך עושים את זה. חולקת בכתבה הבאה- (לינק יעלה בקרוב)- החלק השלישי בסדרת "אמא לא חוזרת לעבודה".
אמא, מרגישה שבתוך האימהות קצת איבדת אותך?
שיש לך רגשות סותרים על איך להיות אמא מיטיבה ומצד שני להמשיך ולהתפתח?
לא בטוחה איך לנצל את הזמן נכון ואיך בתוך כל זה להישאר בחיים, ובחיים טובים?
אני מזמינה אותך לדבר איתי בפרטי :)
ד"ר הילה שרון דוד
פסיכולוגית חברתית, מומחית בפסיכולוגיית ספורט ואימון גופני
מדריכת הורים ומעצימת אימהות
יוגהתרפיסטית ומאמנת כושר מוסמכת
Comments