חופשת הלידה בישראל, או כמו שאני אוהבת לקרוא לה "עשיית לידה" מוגדרת בחוק היבש כ-3 חודשים. שלושה חודשים בהם אמא יכולה להתפנות (נגיד...) משאר העיסוקים לטיפול אבסולוטי בעולל.ית הקטנה. ויש שעבורן תקופה זו אכן מספקת ומרגישה כמיצוי מוחלט של אותה נתינה אבסולוטית. ואפשר לחזור לעבודה. אבל תאכל'ס, מה קורה כשאמא מרגישה לא מוכנה לחזור ל"עבודה", מה"עבודה" בטיפול בילד? במקרים רבים אמא לא מרגישה מוכנה לחזור לעבודה אחרי שלושה חודשים כשיש תינוקת קטנה שעדיין צריך.ה אותה. ומה קורה אם אמא לא מרגישה שבא לה לצאת מ"חופשת" הלידה לעולם העבודה המסורתי גם אחרי שנה בבית? והאם זה בהכרח בא על חשבון הגשמה עצמית? הנה כמה שיתופים מאמא ב"חופשת" לידה ארוכה.
הוא: "נו… חזרת?"
אני: לאן חזרתי?
הוא: "לעבודה, מה זאת אומרת? רגע, בת כמה היא?
אני: "שנה"
הוא: "אה.. אז כן. חזרת."
אני: אממ, לא. אני עדיין איתה בבית…
הוא: בבית? למה? באמת? והיא איתך?
אני: היא איתי… אני איתה. כן.
הוא: אההה אבל מה עם הקליניקה? וההרצאות? והעסק?
אני: כן, אני עובדת גם על זה, אבל בקצב אחר….
הוא: רגע אז על מה עכשיו את עובדת?
אני: אני בעיקר איתה?
הוא: כן אבל בטח יש לך פרויקטים חדשים
אני: לא ממש… אני כרגע איתה
הוא: כן, אבל מה עם העסק? רגע, התחלת איזה מחקר חדש באקדמיה?
אני: לא… אני איתה.
את השיחה הזו ניהלתי עם חבר, חבר טוב. קולגה מהעבודה. לא היה בשיחה הזו שום רגע שבו הוא הצליח לעכל את הדברים שלי. שאני, אני, לא חוזרת לעבודה. אני, אקדמית, אשת קריירה, זה מה שהוא מזהה איתי, לא חוזרת לעבודה אחרי שנה של חופשת שלידה. ושהיא, היא, ש"כבר" בת שנה, לא הולכת לגן. היא, הקטנה. נשארת איתי. בבית. איך ייתכן, שאמא, ועוד קרייריסטית, כזו ש"עושה משהו עם עצמה" בוחרת להישאר. אמא. ולא לתת למישהו אחר, תמורת תשלום הולם, לטפל לה רוב שעות היום בקטנה. ועוד היא כבר בת שנה. השתניתי. היא בהחלט שינתה אותי. ההיריון איתה שינה אותי. להיות אמא שלה שינה אותי. את האמא שאני בוחרת להיות. כן, אני גם אשת קריירה, אבל תוך כדי תנועה ב"חופשת הלידה" נבעה בתוכי איזו הבנה, שהכל יכול לחכות. והיא- היא מהות ההגשמה שלי. לצד דברים נוספים. משמעותיים בהחלט, אך לא יותר ממנה. ולהיות איתה בבית, זה בדיוק מה שאני רוצה ובוחרת לעשות עכשיו. כי זה הזמן שלנו שלא יחזור, להיות אחת ולגדול- יחד.
התמסרות וחזרה לעבודה
אני אתחיל מהסוף… הצורך "לחזור" לעבודה מעורר בך, כנראה, הרבה מאוד רגשות. הרבה מאוד מחשבות ותחושות והכל ביחד. אולי היית איתה בבית 3 חודשים (תקופת הזמן שאישה בישראל מקבלת לטובת "חופשת" לידה) ואת נדרשת לחזור לעבודה, היית איתה חצי שנה אם "לקחת את הזמן" ואת נדרשת לחזור לעבודה… ואולי את בכלל עצמאית אבל העסק קורא לך ואת "צריכה" לחזור לעבודה. החזרה לעבודה אחרי "חופשת הלידה" מעוררת תחושות שונות ומגוונות והתחושות האלו כנראה מאוד תלויות בחופשת הלידה שלך ובאימהות שיצרת תוך כדי תנועה מאז הלידה ובמהלך השהות עם היקרה הקטנה שלך בבית. השאלה אם הצלחת להתמסר או לא לתהליך האימהות, אם הצלחת או לא ליהנות מחופשת הלידה ומהזמן שלך עם התינוק היקר שלך מאוד מאוד ישפיעו על הרקע שבו תצטרכי לקבל את ההחלטה אם לחזור לעבודה. כמובן שזה רק גורם אחד מיני גורמים רבים ואחרים.
לא חוזרת לעבודה? מה ישפיע על הבחירה שלך
התחושות שלך כלפי האימהות- האם את נהנית מזה האם נהנית מהזמן שלכן ביחד? האם הצלחת להתמסר וליהנות מההתמסרות?
האם נהנית מחופשת הלידה? כמובן שזה קשור לסעיף הראשון אבל גם קצת שונה… אישה שהרבתה בפעילויות ומצאה סוג של סדר יום שנעים לה לשהות בתוכו עם התינוק עשויה לרצות להמשיך בשגרה זו.
מצב כלכלי- האם את יכולה להרשות לעצמך מבחינה כלכלית עוד שנה בבית
תמיכה מבן הזוג- גם כלכלית וגם רגשית מבחינת ההחלטה- האם הוא מעודד אותך להמשיך לטפח קריירה, לבחור מה שעושה לך טוב, תומך בך ומגבה אותך בהחלטות שלך
מצב פיזי ורגשי של התינוק.ת- זה כמובן ישפיע על האפשרות בכלל ליהנות מחופשת הלידה. כמה ישן אם אוכל טוב ומרגישה טוב.
דרישת המעסיק ורצון לשמר מקום עבודה- כמובן שאם את במקום עבודה שאת מאוד אוהבת ומאוד רוצה לשמור עליו, הבחירה להישאר בבית ל"חופשת" לידה ארוכה עלולה לפגוע בכך. ולכן, הבחירה שלך בהכרח תושפע מגורם זה
כמה עזרה יש לך מסביב- גורם זה יכול להיות לכאן ולכאן. מצד אחד אולי יש לך הרבה עזרה ודווקא בגלל זה תבחרי להישאר בבית תוך כדי שאת מקבלת עזרה מסביב. ומצד שני יש נשים שבעקבות חוסר התמיכה מסביב בוחרות יותר להישאר בבית - למרות שהמצב הראשון נפוץ יותר.
החוויות שלך כילדה בגן- זו נקודה מאוד מעניינת לפעמים דווקא בגלל שהיו לך חוויות טובות בגן (אם את זוכרת אותן) תרגישי מאוד בנוח לשלוח לגן יחסית מוקדם. או להיפך אם החוויות היו פחות נעימות.
האם יש ילדים נוספים? גם גורם זה יכול להכריע לכאן ולכאן. מצד אחד אולי דווקא כי יש ילדים נוספים אז ישתלם לך יותר להשאיר את הילד השני או השלישי בבית בגלל שיקול כלכלי. מצד שני אולי בגלל כובד הנטל הפיזי והנפשי שההורות דורשת תבחרי כן להכניס לגן מוקדם.
מצב פיזי ורגשי שלך- המצב הנפשי והגופני שלך בהכרח ישפיעו על הבחירה אם להשאיר בבית. נושא זה מחובר לכמה מבין הגורמים הראשונים שעלו ברשימה זו.
הרגשתי כיווץ בחזה - למה אמא לא חוזרת לעבודה?
מספר חודשים לפני שהגיע ספטמבר- מועד הכניסה לרוב הגנים בישראל, בתי הקטנה היתה בת 7-8 חודשים לערך וצפויה להיות בת שנה וחודש בספטמבר (כביכול גיל "מושלם" לכניסה לגן). בזמן זה התחלתי לחשוב על "חזרה לעבודה" אבל בחזה היה מן כיווץ. משהו בבטן ובלב הרגיש לי שזה לא הדבר הנכון בשבילנו- בשבילה ובשבילי. משהו בי ביקש להתפנות, לפנות מקום או יותר נכון להמשיך לפנות מקום ולהרחב לתוך מסע האימהות. ולא למהר. לאט לאט. לקחת לנו את הזמן לגדול יחד. התחלתי להתעסק בשאלה מה זה בכלל "בחזרה לעבודה"? כאילו מה, סיימתי להיות אמא במשרה מלאה ועכשיו חוזרת לעבודה? איפה הקו הזה עובר? איפה נוצר ה"שחור-לבן" הזה של- הייתי ב"חופשת" לידה ועכשיו היא או הוא מוכנים להיכנס למסגרת שבה רוב שעות היום אני לא נוכחת- כי אני ב"עבודה חשובה" ויש לי כמה שעות לאמהות.
אין פה ביקורת
עם הבן הגדול שלי "לשלוח לגן" כשהיה בן שנה ו"לחזור לעבודה" זה המקום המדויק שבו הייתי. זה מה שהתאים לתודעה שלי אז, להלך הרוח, למה שהכרתי, למי שהייתי, לאמונות שלי. ומשהו בי ובכל אלו השתנה. כן, השתניתי. משהו בתוכי עבר טרנספורמציה- מילה שכל כך מקושרת עם אימהות. פתאום דרך הכניסה שלו לגן, ודרך מה שגיליתי תוך כדי תנועה על מה שקורה כיום בגנים פרטיים בישראל ואיך שזה גרם לי להרגיש כאמא, ניפץ אצלי כמה מאותן אמונות בסיסיות שהיו לי לגבי כמה נכון להכניס את הילד לגן כי "הוא זקוק מאוד לאינטראקציה ומיצה את אמא ואבא" (באמת ובתמים ככה הרגשתי כשדילן שלי היה בן שנה). כשמון נולדה משהו חדש גם נולד בתוכי. הבנות חדשות, תחושות חדשות ויכולת לראות אפשרויות נוספות. הכיווץ בחזה ובבטן שעלו כשחשבתי על לשלוח אותה לגן או לשים אותה עם מטפלת בסביבות גיל שנה גרמו לי לשאול את עצמי "איך אני יכולה לשלב?". איך אני יכולה במקום "חופשת לידה" ו"חזרה לעבודה" ליצור משהו יותר זורם. יותר משולב. יותר גם וגם, בלי קו חוצה כזה באמצע שבו אני מסיימת משהו ומתחילה משהו אחר.
את הגם וגם הזה אני חולקת בכתבה השנייה בסדרה "אמא לא חוזרת לעבודה", לינק יתווסף בקרוב*
אמא, אם גם בתוכך נובעת קריאה פנימית לשלב אימהות עם עבודה, לדאוג לעצמך תוך כדי נוכחות עם הילדים אני כאן- עבורך.
מוזמנת לפרטי
ד״ר הילה שרון דוד תמיד נותנת פרספקטיבה מעניינת שמצד אחד משלבת המון רגישות ואנושיות ומצד שני ידע מקצועי ורעיונות פרקטיים לשינוי.